הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ - פסקדין

פסק דין

בפני תובענה בסדר דין מהיר, בכל הנוגע לתאונה מיום 17.9.10 במהלכהּ נגרמו נזקי רכוש לשני רכבים - ובהתאם להוראות תקנה 214טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אפרט להלן בתמצית את עיקרי פסק הדין :

התובעת הינה הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה בזמנים הרלוונטיים רכב בו נהגה במועד התאונה, הגב' כרמלה רחום (להלן: "נהגת התובעת").

הנתבעת הינה כלל חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה בזמנים הרלוונטיים את הרכב השני שהיה מעורב בתאונה, בו נהג מר אבו ראס אחמד (להלן: "נהג הנתבעת").

לטענת התובעת, נהגת התובעת נסעה בכביש המוביל מיוקנעם לצומת אליקים, כאשר הרכב של הנתבעת "נכנס בה מאחורנית" (ציטוט מטופס ההודעה על מקרה התאונה, אותו רשמה נהגת התובעת).

לטענת הנתבעת, הייתה זו נהגת התובעת אשר סטתה בפתאומיות על עבר מסלול נסיעתו של נהג הנתבעת, נכנסה לנתיב נסיעתו, וכך אירעה התאונה.

לדיון שהתקיים היום, לצורך שמיעת שני הנהגים, לא התייצבה נהגת התובעת, ובא כוחהּ ביקש להסתפק בהגשת טופס ההודעה על מקרה התאונה, שהוגש וסומן ת/1, בתמונות בדבר הנזק (ת/2) ובחווה"ד של השמאי מטעם התובעת. מטעם הנתבעת התייצב נהג הנתבעת אשר הגיש מטעמו את טופס ההודעה שנרשם מפיו (נ/1), הסביר מעל דוכן העדים את גרסתו ונחקר נגדית לגבי גרסה זו.

לאחר בחינת העדויות והמוצגים ושקילת סיכום הטענות מטעם הצדדים, מסקנתי הינה כי דין התביעה להדחות וזאת מהטעמים הבאים :

ראשית, קיים קושי מובנה בבירור תביעה כגון זו שעה שעל הפרק מונחות שתי גרסאות עובדתיות סותרות של שני הנהגים וכאשר אחד מהנהגים לא הופיע לדיון. ייתכן מאד ונהגת התובעת הינה אכן אישה מבוגרת, וכי יש קושי ממשי בזימונהּ לביהמ"ש, ויחד עם זאת, היה על התובעת לשקול נתון זה, שעה שבחרה להגיש את התביעה ושעה שקיבלה את הזימון לצורך ישיבת ההוכחות. אין בתיק זה ממצאים חד-משמעיים המאפשרים להגיע להכרעה בדבר נכונות גרסת התביעה ללא שמיעת עדות הנהגת הרלוונטית, נדמה לי שהדברים היו ברורים כבר בשעת הגשת התביעה, ולא ניתן לעתור לקבלת גרסת התביעה במקרה זה, ללא שלביהמ"ש תתאפשר ההתרשמות הבלתי-אמצעית מנהגת התובעת. עוד אדגיש, כי במקרה מיוחד זה, גרסתהּ של נהגת התובעת לאקונית ומינימאלית ביותר, שעה שבכתב התביעה לא מצוינות מהן הנסיבות המדויקות של האירוע, ובסעיף 3 לכתב התביעה כל מה שצוין הוא, שנהג הנתבעת פגע בנהגת התובעת "מאחור", ובטופס ההודעה על התאונה מציינת נהגת התובעת כי הרכב "נכנס בה מאחורנית". אין כל פירוט באשר למסלולי הנסיעה של הצדדים, אין כל פירוט באשר למהירות הנסיעה, אין כל פירוט באשר למרחק בין הרכבים וכיו"ב נתונים שהיו אמורים להתברר בחקירתהּ של נהגת התובעת – לו הייתה מתייצבת לדיון. אין כמובן כל פסול במסירת גרסה תמציתית לחברת הביטוח לצורך ניסוח טופס ההודעה על המקרה, אך שעה שמבקשים מביהמ"ש להתבסס אך ורק על טופס זה לצורך בירור גרסת התביעה – אני מוצאת שיש קושי ראייתי לקבוע ממצאים עובדתיים אך ורק על בסיס אותו תיאור תמציתי וחסר.

שנית, גרסתו של נהג הנתבעת אפשרית בהחלט, ולא מצאתי שהיו סתירות בגרסתו או תמיהות בלתי מוסברות, אשר מחייבות את דחיית הגרסה. נהג הנתבעת הסביר כי הוא נהג במסלול השמאלי, וכי נהגת התובעת "חתכה" שמאלה ונכנסה בפתאומיות אל תוך נתיב נסיעתו ללא שהיא מאותתת טרם הפנייה כאמור. ממשיך ומסביר נהג הנתבעת, כי הוא ניסה "לברוח" שמאלה על מנת להימנע מהפגיעה, אך בנסיבות אכן נוצר מגע בין רכבהּ של התובעת לבין רכבו, ונגרמה התאונה. לא מצאתי שגרסתוֹ בעייתית, הגרסה מופיעה בהודעה על מקרה הביטוח שהוא מסר בסמוך למועד האירוע, וראו כי אף שם הוא תיאר כי נהגת התובעת הייתה במסלול האמצעי ופנתה באופן פתאומי למסלול השמאלי שם הוא נסע, ללא איתות, וללא בדיקתהּ אם המסלול פנוי.

שלישית, אין בפניי כל נתונים "אובייקטיביים" שמאפשרים לי להגיע למסקנה חד-משמעית באשר להעדפת גרסה אחת על פני רעותהּ. מדו"ח השמאי עולה, כי הפגיעה לא הייתה פגיעה אחורית "קלאסית", שכן לא נפגע כל הטמבון האחורי בצורה הומוגנית, אלא נפגעו הפינה השמאלית והכנף האחורית השמאלית, ואף מעיון בתמונות שמשקפות את הנזק לרכב התובעת, ניתן לראות, שאין המדובר בפגיעה בכל החזית האחורית אלא בפינה השמאלית דווקא. ממצאים אלה אינם מתיישבים עם התיאור שכבר הגדרנו אותו כ"תמציתי" ביותר של נהגת התובעת לגבי כך, שנהג הנתבעת "נכנס בה מאחור", שכן אז היינו מצפים שהפגיעה תהיה לכל רוחב החזית האחורית. לעומת זאת – ניתן לומר, שתיאור הנזקים עולה בקנה אחד עם הסבריו של נהג הנתבעת דווקא לגבי סטייתהּ של נהגת התובעת אל עבר מסלול נסיעתו.

אשר על כן, לא אוכל לומר שהתובעת הרימה את נטל ההוכחה שהוטל על שכמהּ ולא סיפקה ראיות שיאפשרו לבכר את גרסת התביעה על פני גרסת ההגנה. יתירה מכך, אף אם כפות המאזניים היו נותרות מעויינות – דין התביעה היה להידחות מחמת העובדה, שנטל ההוכחה רובץ על שכם התביעה.

לפיכך אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 750 ₪ (כולל מע"מ) בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, ח' כסלו תשע"ב, 04 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

הוקלד ע"י כהן ויהיניאק מירב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: